פסק-דין בתיק תא"מ 44285-12-12

1.      זוהי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח שלטענת התובעת מגיעים לה על פי הסכם שנכרת בין הצדדים.

2.      בהתאם לתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

3.      מן העדויות ומן הראיות שהוגשו עולה התמונה העובדתית הבאה:

רכבה של התובעת ניזוק בתאונת דרכים. הוסכם בין הצדדים כי הרכב יוכרז "אובדן להלכה" ויועבר לידי הנתבעת, והיא תשלם לתובעת תגמולי ביטוח עבורו. מטעם התובעת טיפל בעניין מנחם ליבוביץ (להלן: "ליבוביץ") אשר שוחח עם סוכן הביטוח אמיר ניב (להלן: "הסוכן"). לאחר שהתובעת הסכימה לפיצוי בסך 91,270 ש"ח, נשלח אליה ביום 7.1.10 כתב סילוק שהסכום שצוין בו הינו 91,270 ש"ח. התובעת חתמה עליו באותו יום (נספח ב' לכתב התביעה).

ביום 7.2.10 נשלח לתובעת שיק בסך 86,706 ש"ח בצירוף מכתב המסביר את אופן חישוב הסכום. התובעת פדתה את השיק והגישה תביעה זו לתשלום ההפרש בין הסכום שצוין בכתב הסילוק לסכום השיק.

4.      התובעת טוענת כי נכרת הסכם בינה לבין הנתבעת, באמצעות הסוכן ששימש כשלוחה של הנתבעת, לתשלום סכום של 91,270 ש"ח. ואילו הנתבעת טוענת כי הסוכן פעל כשלוחה של התובעת, וכי עד לקבלת השיק לא נכרת הסכם בין הצדדים. קבלת השיק ופדיונו מהווה הסכמה מצד התובעת לסכומו.

5.      במקרה זה פעל הסוכן כמתווך בין ליבוביץ, שלוחה של התובעת, לבין השמאי אבי בנו, שלוחה של הנתבעת (להלן: "בנו") (ראה: עדות בנו בעמ' 2 שו' 30-31). בנו העביר ביום 7.1.10 לסוכן מכתב שבו פרט את חישוב ערך הרכב, וצרף אליו את כתב הסילוק, שאותו כינה כ"מכתב הסכמה לפיצוי" (ראה נספח ג' לתצהיר הנתבעת). בשני המסמכים צוין הסכום - 91,270 ש"ח. לאחר מכן שוחח הסוכן עם ליבוביץ. ליבוביץ מסר בעדותו כי הסוכן מסר לו מה המרכיבים של הפיצוי, ובתגובה אמר לו כי הוא מבקש לדעת מה הסכום שיקבל ואז יחליט (ראה עדותו בעמ' 4 שו' 6-10). עדות זו מהימנה עליי ואני מקבלת אותה. אציין כי אף אחד מן הצדדים לא הזמין לעדות את הסוכן, ועל כן עדותו של ליבוביץ הינה העדות היחידה בנוגע לשיחה זו.

באותו יום חתמה התובעת על כתב הסילוק.

משהסכימה התובעת לסכום שהציעה הנתבעת נכרת הסכם בין הצדדים. ההסכם נכרת בעל פה, אך אין הדבר גורע מתוקפו.

6.      הנתבעת טוענת כי נפלה טעות בחישוב הסכום. אכן, כעולה מטופס פירוט החישוב (נספח ג' לתצהיר בנו) נפלה טעות בחישוב הסכום. אלא שהואיל ונכרת הסכם, לטעות זו נפקות רק ככל שמתקיימים תנאי סעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. בענייננו לא מתקיים אף אחד מן המקרים החלופיים המנויים בסעיף: התובעת לא ידעה על הטעות ולא היה עליה לדעת על כך, הנתבעת לא הוכיחה כי אלמלא הטעות לא הייתה מתקשרת בהסכם, והיא אף לא פנתה לבית המשפט בבקשה לבטל את ההסכם. מכאן שההסכם, שלפיו התחייבה הנתבעת לשלם סך של 91,270 ש"ח בעינו עומד, והנתבעת הפרה אותו בכך שמסרה לתובעת שיק בסכום מופחת.

7.      טענתה האחרונה של הנתבעת הינה כי בכך שהתובעת פדתה את השיק היא הסכימה לתשלום הסכום המופחת. אין בידי לקבל טענה זו. לתובעת, כנפגעת מהפרת חוזה, הזכות לבחור לעמוד על אכיפתו. מכאן שאין פסול בכך שהתובעת בחרה לפדות את השיק ולתבוע את ההפרש בין הסכום המוסכם לסכום השיק.

8.      לפיכך דין התביעה להתקבל, ועל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4,564 ש"ח.

9.      לא מצאתי כי מקרה זה בא בגדרם של המקרים בהם יש לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית מיוחדת. כמו כן אין נסיבות העניין מצדיקות פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני כפי שעותרת התובעת.

10.  אשר על כן הנני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 4,564 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7.2.10 (מועד מסירת השיק לתובעת) ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 2,950 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, ותחזיר לה את האגרה ששילמה.

11.  זכות ערעור כחוק.

ניתן היום,  ו' אב תשע"ג, 13 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: